פסק-דין בתיק תא"מ 6630-02-12

1.         עסקינן בתביעת נזקי רכוש הנובעת מתאונת דרכים שארעה עפ"י הנטען בתאריך 12.11.10 בשעה 14:00 לערך (להלן: "התאונה").

2.         התובע היה במועד התאונה הבעלים והנהג של רכב מסוג מזדה בעל מספר רישוי 39-419-61 (להלן: "המזדה").

            הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") היה במועד התאונה הנהג של רכב בעל מספר רישוי 13-611-17 (להלן: "הרכב").

            הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת"), חברה לביטוח בע"מ, ביטחה במועד התאונה את הרכב בביטוח צד ג'.

3.         חלוקים התובע והנתבע בדבר נסיבות התאונה.

גרסת התובע

4.         גרסת התובע, שלוותה בשרטוט מטעמו (ת/1), היא כדלקמן:

הוא נהג במזדה בדרך פיק"א בפרדס חנה וביקש לפנות שמאלה לכיוון חצר מסוימת. הוא פנה שמאלה, הוא כבר הספיק לרדת מנתיב הנסיעה ולהיכנס לתוך שולי הכביש. דא עקא, שהנתבע סטה סטיה משמעותית ימינה ופגע ברכבו בדלת קדמית ימנית. אין לו הסבר לסטיית הנתבע לעבר רכבו, הגם שלא חסם את נתיב הנסיעה שלו (ראה גרסתו עמ' 1-2 לפרו').

גרסת הנתבע

5.         גרסת הנתבע שלוותה בשרטוט מטעמו נ/1 היא כדלקמן:

הוא נסע בנתיב הנסיעה שלו, לפתע התובע יצא מדרך כורכר שהיתה מעבר לנתיב השמאלי, וחדר לתוך נתיב הנסיעה שלו באופן פתאומי, והוא התנגש בו (ראה גרסתו עמ' 3 לפרו'). כשהוצגה לו גרסתו של התובע אודות נסיבות התאונה, הוא הכחיש אותה (עמ' 3 לפרו' ש' 11).

דיון והכרעה

6.         במחלוקת זו שבין גרסאות הנהגים, שוכנעתי יותר מגרסתו של הנתבע אודות נסיבות התאונה, מהטעמים הבאים:

א.         עפ"י גרסתו של התובע, נתיב הנסיעה של הנתבע נותר פנוי לחלוטין.

בנסיבות אלה לא סביר בעיניי כי בשעת צהריים, 14:00, שעת התאונה לערך, כשמזג האוויר הוא מזג אוויר נאה (עדותו של התובע עמ' 1 לפרו' ש' 22), יסטה הנתבע בצורה משמעותית ימינה, תוך ירידה מנתיב נסיעתו, ויפגע במזדה.

סיטואציה כזו היא תמוהה, היא לא ברורה, לא משכנעת וגם לתובע לא היתה תשובה לשאלה מדוע הנתבע היה צריך לסטות ימינה (עמ' 2 לפרו' ש' 13).

ב.         עדותו של התובע גם לא היתה אחידה לכל אורכה, ובנקודה קריטית, אשר היא שדה הראיה.

            תחילה טען כי שדה הראיה שלו היה רחב, שכן מדובר בכביש ישר (עמ' 2 לפרו' ש' 8).

            בהמשך טען שבדרך יש פניה וגם גבעה ושדה הראיה איננו רחב (עמ' 2 לפרו' ש' 9-11).